מציאות מזעזעת

בעקבות ריבוי מקרי האלימות הקשה ביפו, רחובות יפו נמלאו חיילי מג"ב מלווים בשוטרים רבים. הכניסות והיציאות לעיר מאוישות ניידות משטרה וג'יפי מג"ב. זה נשמע יותר נורא ממה שזה באמת – אלא אם כן התמזל מזלך ונולדת ערבי, רחמנא ליצלן.

טוב, אז נסעתי לי "לתומי" ברחובות העיר. לפתע – פלאשבק – אני בכפר אידנא בחברון, מלוה ג'יפ מג"ב. סוף פלאש בק.
המשכתי לנסוע לכיוון המכולת של הנוצרי, בפינת רחוב יפת ויהודה מרגוזה, והופ, אני נתקל במחסום מאולתר בסגנון אינתיפאדת 91-92: מג"בניקים עוצרים את הג'יפ לאלכסון הכביש, "פורקים" מהאוטו ועוצרים מכוניות בהם נוסעים ערבים. מכוניות היהודים ממשיכות בדרכן.
רגע.
זה לא פלאש בק.
יפו – 2005. מחסום של שוטרי מג"ב עוצר ערבים בלבד. היהודים מורשים להמשיך. האמתלה אינה בטחונית אלא פלילית.

אף אחד לא מתרגש. נהגי המכוניות ה-"ישראלים ונוצרים שאינם ערבים" אינן מתרגשים – הם יודעים שאין המחסום מכוון להם, ואילו נהגי מכוניות "הערבים" יודעים ש-"יומם הגיע".

קאט. מצלמה עוברת לנתניה – עיר יהודית בישראל מוכה בפשע מאורגן ופעילות "משפחות פשע". האם המדינה תשלח חיילי מג"ב לעיר זו – או שמא תבחר בשוטרים?




קאט. יפו 2005 - מדינת ישראל מזכירה לערבים  – זהו שטח כבוש. אתם – אוכלוסיה תחת כיבוש.

חיילי מג"ב וערביי יפו ממתיקים סוד. סוד שתושבי תל-אביב היהודים לא רוצים לדעת: יפו היא עיר
ערבית בלב הארץ.
כשבנו את תל-אביב, לא הכל היה "רק חול וחול". עיין ערך: שיח' מואניס (אוניברסיטת תל-אביב), אל-ג'מסין, אל-מסעודיה, סלמה, אבו-כביר, ג'רישה.





קאט. בנין התאומים נופל, סופר-מן לא מגיע.
במקום לשלב את הערבים בחברתינו, אנו דוחפים אותם לידי מערכות אנטי-ישראליות הממומנות על-ידי כספי ווהביזם סעודי. זרמים של טרור שמטרתו להשתלט על העולם. באמת. זאת המטרה שלהם – כמו בקומיקס אבל ברצינות.
.
ערביי ישראל - את אדמתם הם לא יעזבו עוד לעולם. פעמיים זה מספיק. בפעם הבאה שירגישו שאין להם לאן ללכת ומה לעשות – תפצח  אינתיפדת ערביי ישראל בריקוד קליל בירושלים, עכו, חיפה, נצרת, לוד, רמלה, יפו והגליל כולו. מי שלא רוצה אותם כחלק מהחברה הישראלית – יקבל אותם כחלק נפרד ועצמאי ממנה.

אז בפעם הבאה שאתם שולחים חיילים להתמודד עם אוכלוסיה – תשלחו פרחי טייס.

עוד אירוע שמבסס את המסורת הדמוקרטית של מדינת ישראל. חטיפת מיקרופונים – אאוט, חבלה – אין. פתרון אלים אחד מפנה מקומו לפתרון אלים עוד יותר. לתפארת מדינת ישראל.
ובפעם הבאה, אדוני ראש הממשלה, תחשוב פעמים לפני שאתה מחלק ג'ובים בחברת החשמל.

ראה עוד: צ'חצ'ח, הליכוד, חופש הבטוי.

אז החלטתי לצאת מהארון. לא ברור איזה ארון – אבל בכל זאת. סוג של יציאה.
כל מה שבליבי על מדינתינו המתפוררת והולכת.
אנסה להיות חיובי: אם יש לי פתרון – אציע.
אחרת
אני סתם אתבכיין
אציין עובדות
אטיף מוסר,
אוכיח.
אמרתי לכם.

גם לזיין שכל זה סוג של פורקן.

אם את כבר פה, וגם אתה -  ליחצו כאן, ובכל פעם שאכתוב משהו, תקבלו הודעה באימייל, ותוכלו לבוא ולקרוא כאן, או ישירות מתוך האימייל.

אם יש לכם קורא RSS – אז:

1. אתם ממש שוים – זה עוד לא הגיע לארץ


2. הוסיפו את הבלוג הזה ל-RSS שלכם.

חוץ מזה
תמיד
תכתבו תגובות.


כי אחרת אתם לא קיימים. כי אחרת אני לא קיים